השמש זורחת על שפת הبحيرة שבמרכז הקיבוץ, אך הצללי
ם על המים לא שייכים ליום רגיל. בת מושב של 19, רו
ת, נכנסת למסיבת גיוס קיבוץ ומקבלת מסר עקיף: "לא
לשכוח את הסגר". היא לא מוכנה להבין עד שהמים מתחי
לים להתרסק.
המפלצות – יצורים דומים לחיות ים, אך עם עיניים אד
ומות וציפורניים חדות – מתחילות להצית מבנים צפוני
ים. קיבוץ עתיק, שעמד על עקרונות חינוך ציבורי וחי
נוך צעירים, נקלף בלילה. רות מגלה שבעיר הנائية, י
ש מערה בסלע, שם חסכו קבוצת מחקר פלסטוןישראליים מ
ידע על ההשתנות האקלימית.
המפלצות נוצרו על ידי שינוי בהרכב כימית של המים,
שמקורו באיסוף מخلفים אטומיים משנות השמונים. רות
מוציאה סגר מהתנ"ך, מצאחה בלילה, ונכנסת למערה.
המצב הכלכלי של הקיבוץ הוא מוחלט – אין חשמל, אין
מים, והגירושין מכוערים בין החרדים לבין החרדים הד
רוזיים משתלשלים כמו סער. רות מתמודדת עם מתח עטבי
בין משפחתה, שהחליטה לפסול אותה מאחר שהיא לא מאמ
ינה בקבלה.
המפלצות פוגשות אותה במערה, אך במקום לחטוף אותה,
הן מעניקות לה תמונה מוזרה: של מפלצת שמנסה להסביר
משהו. רות מבין שאולי המפלצות הן לא איום, אלא שו
מרי טבע – שמעודדים את הקיבוץ להתאים את עצמו לעוב
דה שעולם אחר החל.
המצב הביטחוני מתדרדר, והכפר מתעורר ללחימה מוסרית
: האם להישאר ולהבין, או להבריק ולצאת? רות מכריזת
על תוכנית חדשה: לצייר מחדש את הסדר, תוך שימוש ב
ידע מקבוצת המחקר, ובכך להתחיל במעבר מתקופה אחת ל
אחרת.
המפלצות נעלמות. הקיבוץ נשאר. רות נותרה.
