בפברואר 1937, עיריית תל אביב נעלמה overnight. מב
נים נפלו, רחובות התרסקו, ומשרדי הממשלה התפוצצו ב
זעם של אבק עתיק. בלש משטרתי צחק, יוסי דגן, קרא א
ת המכתב הסודי שנמצא בקופסת תפילין ישנה, ונשלח לע
יירה המאומצת. הוא היה צריך לבדוק האם זה היה פיצו
ץ ארגוני או משהו אחר — אך מה שנמצא בתיק לא היה ר
ק תיעוד.
המתקפה הוכיחה שאף אחד לא ידע באמת מה קורה בלב המ
נדט. בישיבת השרים, כולם דיברו על "התערבות חיצוני
ת", אך יוסי גילה שמי ששלחו את הפצצה לא היה ערבי,
אלא ארגון ישראלי מזרחי, שהחל מזמן לפקד על מסמכי
ם ממשלתיים. בלב הליבה של היחידה הסודית, נמצאה חי
בורת בין הערים המנוגדות, אך גם תכנון להכשרת מחבל
ים עם מדינות ערב.
המתקפה לא הייתה מקרית. היא הייתה חלק ממערכת תקשו
רת סודית שנקראה "הקו האדום", שהתפתחה מ
תוך סכסוכי
ם בין קבוצות צעירים מזרחים שמנסים להקים מדינה מש
ל עצמם. יוסי, שהגיעה ממשפחה צבאית, נאלמה לשתוק,
אך כשזה התגלה שהאישה שהגיעה אליו עם המכתב הייתה
חוקרת מיסטית מקיבוץ, הכול השתנה.
המתקפה הפגינה את מתח העדתי שהתחיל להתעורר. בלב ע
יר מנדטורית, קבוצות שונות החלו ללחוץ על חזויות מ
ושבות. יוסי, שסיימה את שירותיה ביחידת הביטחון, מ
צאה עצמה בין מילואים, חרדים, וביניהם חלוצים מזרח
ים שמחפשים דרך להגביר את השפעתם. כל מי שעמד מולה
היה מבקש משהו — או להרוג, או להציל, או פשוט להו
כיח שהוא קיים.
בתוך יומיים, יוסי גילתה שהאישה שהביאה לה את המכת
ב, רחל כהן, לא הייתה רק חוקרת, אלא גם חלק מהארגו
נים שהובילו את המתקפה. והדרך היחידה שתוכל להישאר
חיה הייתה אם תעשה מה שהיא הכי שונאת: להדליק את
הפצצה הכחולה — הדומה לזו שהרגישה בה את הצלולות.
המתקפה התרחשה בשעה 23:47. הפעם, היא לא הייתה סוד
ית. הפעם, כל עיר ידע. ובלש משטרתי, יוסי דגן, התק
שרה למקביליה בחורבניה, והחלה להרכיב את הקטע הבא
של ההיסטוריה — שלא הייתה עוד מנדט, אלא רק תחילת
המלחמה.
