העיר נמצאת בלב המדבר, בין שרידי מבנים עתיקים וקר

בות בלתי מסופרים. פספסת הדם של הצלב הפך לאגדה שמ

גיעה מהנוף. אבו עלי, חלוץ בן ה45, יושב בביתו במז

רח תל אביב, מעיף מבט על דפי ספר קבלה ישן, שמצא ב

קופסה מתחת לרצפת ביתו. הספר מדבר על "הצינור

ות" —

חוטים של אנרגיה הקשורים ללב הארץ, שמספקים את הכ

וח הנוקשה להחיות את העם.

היום הוא יום שבת, אך אין זוהרת. השמש אינה עולה,

והרוח נושבת מזרחה עם ריח של ברזל ועפר. אבו עלי נ

יגש לבריכה בתיקון, ומוצא את בתו, נועם, מתכוננת ל

מבחן במדעי הטבע. היא מחפשת את הכוח הזה — הכוח שע

ומד להחזיר את האדמה לחיים.

בבית, אבו עלי מביט בציור של עץ חיים על הקיר. הוא

זוכר את ימיו בחיל ההגנה, כשנאלץ להגן על קיבוץ נ

טוע בגיא צפוני, ובתוכו היה לו חבר, מזרחי, שמת בז

עם של סערה. מאז, הוא חולם על כוח שמלא את החולשים

.

היום, הוא מחליט לבוא להר קדום, שבו לפי הספר, נמצ

א נקודת צינור. הוא מוביל את נועם, ואת אחיה, עומר

, שמחפש אחר תשובות לשאלה: למה כל מי שנכנס לכאן מ

ת?

הדרך מנוגדת. הרוח נושבת כמו טבח, והמים מתנשפים ב

קערת מים. כשהם מגיעים, הם מוצאים אתר מקדש, שבו כ

תוב באפיזודיות: "הכוח אינו לעם, אלא לעם שהי

ינו".

הצינורות נפתחים. האדמה מתחילה להתעורר. אך במקום

שאנו נקבל חיים, אנו מקבלים תזכורת. האדמה מדברת ר

ק אם נדע לחיות בה — לא להשליט עלייה, אלא להתרחק

מהגירה.

השבוע הבא, העיר מתקפלת. תושבים מפסיקים לצאת ולשי

ר, והרוח מתנהגת כמו רוח ענקית. אבו עלי מבין: הסו

ד לא היה סוד, אלא הוכחה.

המשפחה חוזרת הביתה, אך לעולם לא תראה את אותה ארץ

.