הרוח דועכת באוויר, והעננים חסמים את השמש. קיבוץ
חורף ים, שהשתמר כמקום של שקט ורוחניות, מתעורר למ
סוכת תחושת סכנה. מפקדת פלוגה בת 32, דנה, מנסה לה
שלים את הסיכום עם הארגון הרשמי – הצבא לא יאפשר ל
ה להישאר עם משפחתה אם לא תמצא מקום להגירה מחוץ ל
שטח החקלאי.
הבית שלה, שנבנה על ידי אביה מזרחי, היה מוקף בעצי
זית עתיקים, אך היום הוא הפך למסילה של סיכון. הג
רועים, גל של ארגונים צבאייםמקומיים, מגיעים אל הכ
פר כדי לכפות על כל אחד להירגע או להתגייס. דנה רו
אה בלב עיניה את אחותה הקטנה, עינת, שמנסה להתחבא
מאחוריה, ומבינה שתמיד הייתה מוטלת על כתפיה להציל
את משפחתה.
הרוחניות הניואייג' שלה, שאיתה היא למדה קבלה וצפת
ה במספרים, אינה מצליחה להגן עליה. בלילה האחרון,
לפני שבואם, היא מסתדרת עם החרדים בזווית הבית, ומ
בקשת מהם להישאר בסתר. הם מסכימים, אך מבינים שזה
לא מספיק.
הבריחה מתנהלת בלילה שכולו שקט, רק רחש של פרחים ב
שדה. דנה מובילה את משפחתה דרך המטעים, כשהיא חושב
ת על אביה, שנעלם במלחמת העצמאות. השרשרת של ההבדל
ים בין מקצועות – בין חרדים לחרדים, בין צה"ל לקיב
וץ – מתחילה להתפורר.
המפלגה שהביאה אותה כאן, זו misma שהביאה אותה לעו
למות אחרים. היא מגישה את המשפחה לקיבוץ אחר, בצפו
ן, שם אין עוד שומרים, ואין עוד מלחמה. אבל זה לא
מספיק.
היום הבא, כשכולם חוזרים, היא עומדת מול הבניין הי
שן, ונזכרת במילים של אביה: "העולם נשבר, אך אנחנו
עדיין חייבים להאמין".
ההבריחה לא הייתה רק מהקיבוץ. הייתה גם מהאמונה, מ
הרוחניות, ומההקשר בין אנשים שנשארו במקום שבו היו
אמורים להתחיל מחדש.
