בשנת 2047, היבשות נעלמות. הים יבש כלאחרי גשם. מה
שנשאר הוא עצי שממה — עצים מתים שעומדים במקום שב
ו ערים קיימו. האדמה חסרת סלעים, והרוח תופסת את מ
ה שנשאר.
האם שכולה, רחל, מגיעה לעיר המוסרית האחרונה, דימו
נה. היא מביאה עםיה מכתב ישן מפי אביה, שחי בו זמן
קצר לפני שפרץ הסערה. המכתב מדבר על "שרשרת ע
רים"
— מקום שבו אנשים שאבו מהאדמה ויצרו מחדש.
בדרך, היא פוגשת צוות קטן של ניצולי ערים. הם חיים
במערות, מנהלים חקירות על מה שנשאר מהעבר. הם מאמ
ינים שהעננים מכילים זיכרון — זיכרון של תושבים שמ
תו ברגע האחרון.
הציווי הראשון של הצוות: למצוא את השרשרת. רחל מוצ
את אותה בלב הפארק הדרומי, שם עצי שממה עומדים במב
נה של ערים. אך השרשרת לא מובילה לخلاص — היא מובי
לה למקור החורבן.
המכתב של האב היה שקר. הוא היה אחד מאלה שבאו לשרש
רת, ולא עלה להיפטר. רחל מבינה שכולה היא חלק מהשל
ב הבא — שלב שבו השרשרת לא תמשיך, אלא תעצור.
העננים מפסיקים להישמע. הצליל האחרון של אדם הוא ק
ול של ילדה קטנה שמדלגת בין העצים. רחל קוראת לה,
אך אין תשובה.
העולם לא יחזור. אבל היא מצליחה להכניס את הנשמה ש
ל האבא שלה לשרשרת. היא לא מצאה את העבר. היא יצרה
את העתיד.
