בשנת 1943, בלב מערב ירושלים, מתחם צומת עין קדימה
הפך למחנה חקלאי תחת מסווה של בית ספר. פנימית דת
ית שמכסה את פעילותיה האסורה – קבוצת צללים, שמשהו
מדבר עליה בסתר.
הסטארטאפיסט דביר, בן 28, שהגיע מאשדוד עם רק גאול
ה ורעיון, נאלץ להישאר במקום כשחברו באגודה שלו נפ
צע במהלך מבצע צפון. הוא לא היה מתכנן להירשם לתוכ
נית "שכונה כפרית" – אבל כשהוא רואה את
הנסיכת הדי
ו על הקירות, והצמיחה של עצי זיתים בשדה, הוא מתחי
ל לחשוד שמשהו מתרחש כאן.
הканל "נשים" לא קיים באמת – אלא מושב נ
שים שנשאר
אחרי המלחמה, שהשתלבו עם אידיאולוגיה קבלה. הם מצי
ירים תיבות על קירות הבית, מבקשות רוחות, ומפקדות
את החזקה. דביר מגלה כי כל אחד מהם היה פעם חלק מה
איגוד, ושהמפתח לכול זה נעלם יחד עם הניסיון האחרו
ן של הקבוצה לשלוט בהר הצופים.
המסע לשורשים הוביל אותו לחורשה, שם הוא מצא מפת ט
ריטוריה מוסתרת, כתובה בדם. לפי ההדרכה, המפתח נמצ
א במערת עתיקת ימים, מוקפת על ידי צללים שמנסים לש
רוד את הזמן. אך כדי להגיע לשם, עליו לעבור דרך מח
נה פלסטיני שנדחה לבעלות ציבורים.
הוא מגלה כי המסתורין אינו רק תרבות קבלה, אלא גם
תקציב סודי שהעניק לתנועה כוח כלכלי. הקבוצה לא רק
ראתה בצללים רוחות – אלא גם חשבה לעצמה מדיניות מ
שלמה. דביר מנסה למחול את הסוד, אך מתקפות של עיצו
בים ועולים מהעבר הבהירו לו – אין חזרה.
היום, כשהוא מביט מעבר לצומת, הוא רואה את הצללים
שוב – רק הפעם, הם לא מנסים לשרוד. הם מנסים להפיל
.
האומנות של הניסיון, של הצללים, ושל האדמה, הפכה ל
פלטפורמה שאינה מוכנה להיפסק.
הוא יודע עכשיו – שהאיחוד בין התרבות וההיסטוריה י
כול להיות רק דרך פטריוטיות מורכבת, ולא דרך תקווה
פשוטה.
