בשנת 1943, בשדה קיבוץ עין גדי, הוקם סוכן צה"ל בש
ם דוד ברלב, מתנחל אידיאולוגי עם משאלה כפולה: להח
זיר את האדמה לשוטפים ולהקים תשתית מדינית מקדימה.
הוא מונה על ידי פלג השמאל בתנועת העבודה, אך גם
מקבל תומך ממייג'ור חיל הנוער, שבחר בו לא רק בגלל
אידיאולוגיה אלא גם בגלל היכולת שלו להנהיג מבצעי
ם ייחודיים.
בדרכו, דוד מגלה שהכפרים שנבחרו לתהליך ההתישבות נ
מצאים במערכת חלולות – שטחים בהם הלאיהודים נותרו
ללא זכות בעלות, והציבור המקומי מאלץ אותם לחיות ב
תקופת חוסר נוחות. הוא מתמודד עם התנגדויות מהכפרי
ם, עם מחאות מהכונס היהודי, ועם חשש שמערכת ההגנה
תיתפסת בטעות.
המצב מתדרדר כשהמשטרה החשאית מציעה לו לערער את המ
עבר המודרני, תוך הספקה שאחד מהכפרים שנבחרו נוגע
למקור מים רגיש. דוד מחליט להתחיל במסע שורשים – ל
גלות את כל מה שעומד מול המשבר. הוא יוצר קשר עם ח
וקר תולדותי מקומי, שמאפשר לו לעקוב אחרי מסמכים א
בודים של תקופת ההתיישבות.
במהלך המסע, הוא מתגלה עם מעשה שמחזה את אידיאולוג
יה זו: אחד מהכפרים שנבחרו היה מקום שבו עולים חדש
ים ניסו להקים בית כנסת, אך נעצרו על ידי כוחות צב
איים. הדיווח עליו נעלם מרשומות, אך דוד מוצא את ה
כתובת של אחת מהמשפחות שנותרה שם.
בסיום המסע, דוד מבקש להפוך את התרגיל הזה לכלי עו
צמתי – לחשוב על המעבר המודרני לא רק כמעבר גאוגרפ
י אלא כמעבר רוחני. הוא מציע למדינה להקים תוכנית
חדשה, שתאפשר לאדם להתקרב לארץ בצורה שתהיה רלוונט
ית גם לסובלים גם לצעירים.
ההצעה מתקבלת חלקית, אך לא כולה. דוד ממשיך לחיות
במושבה, אך כבר לא כמתropolitan, אלא כמשותף בקרבת
לבני אדם שלא הכרה קודם.
המפת השמורה שלו נותרת פתוחה, אך היא לא עוד מסמך
של אידיאולוגיה – אלא תיעוד של תחושת שייכות.
