השבט והחייל

השבט התחיל כקיבוץ חקלאי בלב השרון, אך עם הזמן הפ

ך לסמל של ערכים מקומיים ותורה חדשה. בשנות ה30 של

המאה העשרים, לאחר עלייה גדולה של עולים מזרחים,

הקיבוץ נבנה על יסודות של שבט עצמאי, תרבות משלהו

ועקרונות חילופיים. גברים — קבוצה של אבות ובני זו

ג, נאמנים לדרך — הפכו לנושאים את רעיונותיו של הק

יבוץ. הם לא רק חקלאים; הם נועדו להיות דוגמה למשפ

חה חסרת פגיעה, גם אם זו הייתה מוטה כלפי מחוץ לקי

בוץ.

החייל נחטף במהלך סיבוב צבאי בסמוך לשפת הקיבוץ. ל

א היה לו זמן להבחין באורח החיים הנוסטלגיה, או בצ

בעי הסמטאות שנוצרו בין הריכוזים החרדיים לצפון. כ

שהוא נפל אל הידיים של גברים, לא הייתה לו ברירה —

הוא נשלח לחיים בתוך משפחת קיבוצית שחשבה שתמיד ת

מצא חן בעיניהם.

המood של הגאווה המקומית התחזק כשחברת השבט, ילדה

שהייתה מאורגנת ללימודים בקולג' בהרצליה, החלה לרא

ות בו מסדר נפרד. היא אמרה לו: "אנחנו כאן לא בגלל

חסד — אלא כי זה הדרך." הוא לא הבין את ההבדל בין

הציפייה לאמת.

השיטות של השבט השתנו עם הזמן. בתחילה, הם היו חסר

י תקשורת, אך עם כל חוטף, התפתחה טכנולוגיה של תקש

ורת סודית, שמשלבת בין חיזוק צבאי ללימודים קבוצתי

ים.(rules)

הם החלו להשתמש במקורות קבלה ישראליים כדי להגביר

את הקשר שלהם לארץ, ובמיוחד לקיבוץ. הם לא רק חסכו

את החיילים — הם בנו מהם דוגמה לאנרכיה שמתמודדת

עם העולם.

החייל לא הצליח לברוח. במקום זאת, הוא הפך לחלק מה

סיפור של משפחת קיבוצית. הוא לא נותר חייל — הוא ה

פך למקור של גאווה מקומית, גם אם לא רצה בכך.

השבט לא ניצל את המצב — הוא הפך לו.

והחייל, בסופו של דבר, הפך לתמונה של ערכים שלא הי

ה מוכן להבין.