הנהג, יוסי, עבד כל כך זמן ארוך בטל אביב עד שהעיר
הפכה לו למושג חסר פן. בקערה של גלולות סיליקון ו
בכיס של תעודת זהות מזוינת, הוא עבר את התרבויות ש
ל השדרות, בין חרדים לעולים חדשים, בין קיבוצים לה
רמוניות דיגיטליות. אך בלילה אחד, כשעמד ליד אוטו6
6 בחורש של רמת גן, מישהו הציע לו כרטיס לבקר ב"מע
רת העצירה", מקום שמשאירים בו אנשים שמתעקשים לראו
ת את העולם אחרת.
היום הראשון במערת, יוסי ציפה לראות מבטחים או סוכ
נים מיוחדים. במקום, הוא נתקל בזוהר – אדם מוזנח,
עם שיער מעורבב ועיניים שסיפרו סיפורים של טראומה.
הזוהר לא רצה לדבר; הוא רצה להישאר במערת עד שתעב
ור המלחמה. אבל יוסי, שחי עם התנאים של העיר, הבין
שבזמן הזה, גם האנשים הקשוחים ביותר מתפוצצים.
המצב השתנה כשהמפלצת החליקה על פני שדרות רבין. יו
סי היה שם, בצד רחוב, כשעיניו נזכרו במראה של זוהר
– אותו אדם שנעלם מאחרי הוויזה. המפלצת, שנחשבה ל
שליח של הממשל, הייתה חלק מהתוכנית: "התנחלות סודי
ת" בתוך העיר עצמה, שאפשרה לברור מי באמת רוצה אות
ה.
כשהמפלצת נפלה, יוסי ידע שזה לא סוף. הוא פתח את ה
אוטו, והתחיל לנסוע – לא לשם, אלא אחורה. לא להתחנ
ות, אלא לחזור לשדרות, לא לחשוף, אלא לקיים.
היום, יוסי עדיין נוסע, אך עכשיו הוא מחזיק כרטיס
נוסף – של זוהר. לא בשביל עצמו, אלא בשביל האנשים
שבעיר, אותם שהוא אינו רוצה לראות שוב במערות.
ההומור הסרקסטי שלו חי רק כשמבחין בזה: כל סודית ה
יא רק דרך חדשה לחיות את אותה טראומה.
