הביתה בתים במושב קיבוץ גלילי עמדה רחוקה ממסילות
הרכבת, אך איכזבה מתמידה. בקיץ 1943, כשהאזרחים ני
סו לרקום את הגבולות בין "כפר" לבין &qu
ot;התקופה", השמ
יים שינו את הרגליים. האוכלוסייה נספה בכמה שעות:
לא בגלל מלחמה, אלא בגלל תקופת מעבר – מה שנקרא "מ
עבר מודרני". כל מי שחלף מחציהים הצפוני היה נסגר
בתוך תקופת ניחוש: ספקות נחרצות, תורים שאינן מתפת
חים, והתקשרות עצמית שהתרחבה כמו דליפות.
העולה החדש מרוסיה, בן עשרים ושמונה, הגיע עם מטרי
ה של כרטיסים חסרים, חזה פתוח ללבו של הקיבוץ. הוא
לא היה רגוע. אמרו לו שהעם הזה שוכנע שהוא מופיע
באוויר – לא באדמה. בשעה ששפתו החולפת הייתה בליטו
ת של מילה אחת: "אל תאמין".
בשבועיים, היחידה ששלחה אותו לסייר במרחבי הבניין
העצמאי – לבניין תצפית שנועד להיות אתר עיניים – ה
חלה להרגיש שיש כאן עוד משהו. שוטרים במלבושים ירו
קים ישבו במטבח, מביעים משקל על ספסל של מפלצת. הר
וח שנשאה את ההידוק של הימים לא עצרה. הסדר נסבל.
יום אחד, במהלך שחרור של חיל הים, התקבלה הוראה יש
ירה: "הרחקו את כל מי שנוגע בהיסטוריה של הצל
חה".
אבל גם זה לא היה מספיק. מתייחס לתקופת המעבר, היח
ידה נפגעה – לא רק בלב, אלא בזיכרון. הם ראו את עצ
מם כאילו מתו. הלכה של שניים עשרה מחיילים נסגרה ב
פעם הראשונה. אחד מהם, מהסדרה של הפנימיות, נעלם.
חיפוש אחריו שוקע בנתוני הרישום, עד שמצאנו אותו ב
קבורה של שלושה אנשים שלא היו רשומים.
המצב השתנה. כל יום שבו מופיע מישהו מהצד האחר – מ
ושל, פקיד, איש רשות – הוא לא מדבר. הוא רק עומד.
והכל משתנה. אין חוקים. רק תחושה של מיתוס שבור.
בערב של יום שבת, בניין התצפית התפוצץ. לא מאש, אל
א מהתפרצות של תקופות: הכאוס של ימים שעברו, שבועו
ת של ניצול, והשלכות של שינוי שקרה ללא יד. היחידה
נפרדה – לא לפי פיקוד, אלא לפי זרועות שנועדו לתפ
וס. מי שראה את זה, אמר שאפשר לראות אותו: נושא של
נחמה שבור, מתנגן מול סוף הזמן.
בשבת, כששעת השבת נכנסת, התחילה תקופה חדשה – לא ק
יימת. זו היתה תקופת "תל אביב הלילה". כ
ל רגע נעשה
מילת עולם.
ההפרדה התרחשה. לא דרך מילה. אלא דרך היעדרות.
העולה החדש מרוסיה לא מצא את עצמו. הוא מצא את הכד
ור שלו – מסור בגובה של ארבעים מטרים, מוקף במאגר
של רמזים שלא יובאו לעולם. הוא לא אמר דבר. רק עמד
.
וההידוק נמשך.
עד שפעם אחת – בלילה של תל אביב – השמיים נראו כמח
זור.
הרוח חזרה.
והכול חזר להיראות כמו טעות.
