בשנת 1948, בתקופת הירייה בשטח, רחל פועלת כמשמרית
בקיבוץ עין גדי. היא עוקבת אחרי קבוצה של צעירים
שמציעים לה לשלב את חייה בפעילות פוליטית. היא מתע
למת, אך כשצופה בדרכם של אנשים ידועים מהעבר, מתחי
לה לחקור את זיכרונותיה המוסתרים.
בעודה מתקדמת במחקר, מגלה שהיא הייתה חלק מהתנועה
האישית של ארגון חילוני במקסיקו, שניסה לנהל מפגשי
ם עם פועלים אמריקנים. ההקשר ההיסטורי משתנה: בזיר
ה המערבית, מלחמה פוליטית מתחילה להתפרץ, וברחבי ה
ארץ, מתקיימים מפגשים סודיים בין אנשי תנועות פולי
טיות. רחל מוצאת קובץ דיווחים שהובאו מאזורים רחוק
ים, שכוללים תמונות של מבני התרבות העממית שהשתלבו
עם תרבויות חדשות.
בזמן שהייתה חיה במערך הפוליטי, היא השתתפה בסיורי
ם בקהילות יושבות, שם נחשفت על אמצעי חיים שלא היו
נפוצים במדינת ישראל החדשה. היא נזכרה בקריאת טקס
טים על אמונות קבליות, שהועברו ממשפחה למשפחה. בהד
רגה, מתחילה להרגיש שמה שנחשב לחריג בתקופתה הוא ב
עצם חלק מההישנות הקדומה.
במהלך חקירתה, מתקדם מאמץ לחיפוש על מפת עתיקות מצ
אתיים, שמגיעה מתקופת השכונה הראשונה ביפו. הרעיון
של "גילוי עתיקות" הופך למשימה מוגבלת –
רק מי שמ
כיר את הסימנים הנוספים יכול למצוא את הכתובת. רחל
מוצאת את התמונה של בית משותף, שבו נערך פגישה חש
ודה בין יושבי קיבוץ וחברי ארגון צבאי נשי. היא מת
קשה להבין אם מדובר במאסר או במחנה.
במהלך החקר, היא נתקלת בקבועים שגבהו את כל מי שני
סה לחשוף את ההיסטוריה המוסתרת: רשות היבוא וה الص
ادر, שמשמירה על תקשורת בין ארגונים, וגם תפקידי ה
יבוא והיציאה של פריטים מסוימים. היא מגלה שאישור
לכניסה לארה"ב היה תלוי בזיהוי של קבוצת אנשים שנק
ראו "נשים".
במהלך התהליך, מתחילה להרגיש את השפעת התורמים עלי
ה. היא מתבגרת במשמעות של "זהות לאומית"
, ולא רק כ
נשא של מדינה אלא כמבנה של קשרים בין אנשים. כשהיא
מגיעה לקצה של התמונה, מוצאת תיאור של מפגש שבמהל
כו נקבעה מדיניות של "השכחה" – פן שיחקד
ו את הזיכר
ון של כל מי שניסה לחשוף את ההיסטוריה המשותפת.
בסיום, היא מכריזה על עצרת משלחת קטנה, ומגלה את ה
תמונה הסופית – פסל מונументלי שמקורו בתקופת הירי
יה, ובו כתובות שמות של אנשים ששירתו במבצעים מחוץ
למדינה. היא מציינת את שמה בצד השני של הסמל, ומע
בירה את הכתובת למנהל הקיבוץ. לאחר מכן, היא עוזבת
את המקום, ומשאירת את התמונה במכתב שמיועד למרכז
הידיעות.
