הכפר עלה על צוותא ב1937. תחנת המשטרה המודרנית שו
עדה כמגנה למשתוקקים, אך בפועל הפכה לעירונייה של
ארגון סודי. רחל, ילדה של חקלאים, חזרה לביתה אחרי
עשור במדינת זרים, עם אגרוף של זיכרון ועינין של
עתיד.
בשלב הראשון, היא לא דיברה עם אף אחד. רק ראתה את
השמיים הקדומים והגבעות שהתנשאו כמו קברים. שושלת
משפחות שהטילו את דמיונם על הסלע התרחבה סביבה, אב
ל היא לא נראתה חלק מהן.
בשבת, היא ניגבה את הצלחות במים שצצו ממעיין ישן.
הצלם שפגשה בשעה מאוחרת היה אדם מבוגר, עם עיניים
שנשואות לרחבי היער. הוא אמר לה שהיא לא חייבת להק
שיב לשיחותיהם. אבל היא לא שמעה אותו.
במהלך החורף, היא שמרה על עצמה. אבל במרץ, היא ניג
בה את הסכינים והכניסה אותם לקופסה. כל אחת הייתה
סמל לאדם שסבל ממנה. היא לא צחקה כשהם נעלמו.
בשנת 1942, הצלם נעצר. רחל יצאה מהבית בלילה. היא
לא אמרה לאף אחד באיזה דרך היא הלכה. רק הביאה את
הקופסה למחנה. היא לא חיכתה לתשובה. היא לא שמרה ע
ל עצמה.
היום, הם קוראים אותה "האישה שבחרה". לא
בגלל זה.
אלא כי היא לא חזרה.
