המפלצת שבכפר

שנה 1937, קיבוץ עתיק במצפה רמון. בת מושב בשם דלי

ה, בת משפחת קהילה שהגיעה מהמזרחים, פועלת כחוקרת

תרבות ועוברת את מסגרת המלכודות העתיקות שהוקמו על

ידי יישובנים ראשונים. בשעת לילה, היא מוצאת במער

ת גורל עתיקת יומין ר่อง צבוע באדום, שמתנופף כמו

מנגנון מכני.

הכוח על טבעי מתחיל לפעול – חומות הקיבוץ מתפתלות,

טילים זעירים של אש אדומה עולים מהקרקע, והרוח נש

מעת כמו שירת תפילות. דליה מבינה שזה לא רק מסגרת

תרבותית, אלא חלק ממערכת הגנה עתיקה שנבנתה על ידי

ציון האפתי, שניסה להגן על הקיבוץ מתקיפות ערביות

.

הנקמה דם מגיעה כשחברה קרובה לדליה, בת מושב נוספת

בשם רחל, נעלמת בלילה אחד. דליה מציגה את ההקשר:

רחל הייתה בת משפחת חרדות שטענה שהמסגרות הן גיהינ

ום שמביאים את השטן. דליה מדלגת על כל מחסומים, גם

אם זה אומר לה להתחבר למקורות חרדות.

בבית הכנסת העתיק, דליה מוצאת מכתב עתיק שנכתב ביד

י ציון האפתי עצמו, המספר על מלחמה סודית בין יישו

בנים לבין שדים של העבר, שהביאו למות של עשרות. הי

א מבינה שהכוח על טבעי הוא לא רק מנגנון, אלא נפש

חיה שנשמרת בתוך המסגרות.

במהלך החקירה, דליה מתמודדת עם ציניות ישראלית: ספ

קנות של יושבים בקיבוץ לגבי ההיסטוריה, מחלוקות בי

ן מזרחים לארץישראלים, ומתחים בין חרדות לחרדי. הי

א מנסה להשלים בין הדרכים, אך בכל פעם שהיא חושבת

שהיא מתקרבת לאמת, מתרחש תופעה חדשה – חור שחור מת

פתח במרכז הקיבוץ, ושדים של עבריינים משנות את דרכ

ם.

בסוף, דליה מצליחה להכניס את הנשמה של ציון האפתי

לתוך מנגנון אחר, שמגביר את הכוח של הקיבוץ, אך גם

מעלה שאלות על האם היה אפשר להימנע מהדם. הקיבוץ

נשאר, אך עם מסגרות חדשות – לא יותר חומות, אלא רש

ת של מנגנונים שיכולים להגן גם על מזון, מים, וחיי

ם.

הכוח על טבעי נותר פעיל, אך דליה מבינה שהוא אינו

עוד נפש חיה, אלא הזיכרון של עידן שהתחיל בעבודה ק

שה, תקווה, ונקמה דם.