1943, קיבוץ נחל עליון – תקופת המנדט היא לא רק זמ
ן של חלום ותקווה, אלא גם של חוקים שלא נאמרו. בת
מושב בשם דניאלה פועלת כעוזרת טכנולוגית באגודה של
מדענים ציוניים שהתחילו להתאים את הטבע לרצונותיה
ם. הם בנו מסגרת אטומית מודרנית, אך גם משאבים רוח
ניים: קבלה מעורבת עם פיזיקה קוונטית, שמאפשרת לחז
ות את העתיד בהיפוך של זיכרון.
דניאלה נשלחת למסדרה של "זכרי השואה", ג
룹 סודי שמנ
סה לשמר את הזיכרון של אותם שניצלו, דרך תרגומים ש
ל שמות ונשמה. אבל כשהיא פונה לעבר חומרים מוסרתיי
ם, היא מוצאת מסמך מוזנח: ספר תרגומים של שמות שמת
ים, שמשתנה עם כל קריאה. זה לא רק תזכור, אלא חלק
מהמכונה.
חוק אחד בקבוצה: אסור להקרין על יסודות קבלתניים.
חוק שני: כל מי שמת בתוך הגן חייב להישאר שם. דניא
לה מצליחה לקלוט את הסוד – הצללים של המתים לא מפס
יקים לנוע, והם מחייכים אל השרירים של הצלמים.
היום היא רואה את עצמה, שוב ושוב, בצללית של מתת ש
אינה מכירה. היא מנסה למחוק את התמונה, אך הצללית
מתעקשת להישאר. החוקים塌陷. הסדר מתפורר.
המפתיע הוא לא רק שהיא נמצאת בחוקי תקשורת של צללי
ם, אלא גם שהיא בעצמה – צל של אדם שבחר להישאר בחי
ים.
המימוש הוא שדניאלה לא יכולה למחוק את הזיכרון. הי
א נכנסת למסדרה של החיים הלא נראים, ולשם כך היא ח
ייבת להפוך לצל של מישהו אחר.
העולם שלה השתנה. לא בגלל פיזיקה חדשה, אלא כי הצל
לים כבר לא רוצים להישכח.
