שאלה מוסרית בלב תל אביב

בפינה של תל אביב העתיקה, בעירוני שבור עם גגות חל

שים ומסילות אבק, חי עידו, סטארטאפיסט בן 32, שמתמ

ודד עם ירידה חדה בעסקתו. הוא מתגורר בדירה צועדת

שהורישו לו חבריו מהכיבוץ, שנשאר כצל ארוך על דרכו

. מתוך תחושת הרעב הנפשי, הוא מחליט לערער את קווי

החוב שלו ולהתבונן בשורשיו – מושבה קטנה במחוז הש

רון, שם חיברו אותו לבני משפחתו המוסרית.

במהלך מסעו, הוא מגלה תיקיית ניירות ישנים, כולל ח

וברת פוטוגרפית מבית ספר יומי שמצא במערת הסלע. הת

מונות מציגות ילדים שמכסים את הפנים שלהם בחציבות,

ולא מדברים. בתמונה אחת, הוא מזהה את עצמו – ילד

קטן עם עיניים פתוחות, שבחברתו הייתה ילדה מזרחייה

בשם רחל. היא לא נמצאה ב списות הארגון, ולא היה

לה מקום בארכיון. רק סדרת מספרים זרים והערות בסגנ

ון "שלא תפגוש" שלווה אותה.

היום הזה, הוא נתקל במשפחת רחל, שהתנהלה בכפר החרד

י של חלוצי מזרח. הם לא יודעים עליו כלום, אך מוכנ

ים לעזור לו להבין את ההיסטוריה שלו. בתגובה לשאלו

תיו, אביה של רחל חושף שאביו עבד במשימה חשאית של

המילואים בתקופת ההתנגדות, ושחברתו של רחל, שהייתה

חלק מהמבצע, נעלמה ב1975 – זמן שבו גם הורה של עי

דו השתתף במבצעים שונים.

הוא מוצא את עצמו בין שני עולמות: אחד של השרון, ש

כולו כרוכה במשימות מוסריות שלא נגשו לעולם, ואחד

של תל אביב, שבו הדמיון והאומץ של ההתיישבות החלוצ

ית עדיין חיים. בהקשר זה, הוא מתחיל לחשוב על המשמ

עות של "נקמה אישית" – האם היא חייבת לה

ימשך, או ש

היא יכולה להיות נקודת מפנה?

בסיום המסעה, הוא מדביק את הכתובת של משפחת רחל בט

לפון, ומחליט להיפגש איתם שוב – אך לא כדי לבקש עז

רה, אלא כדי להתחיל להתכתב עם עברו. הידיעה שראשה

של רחל שוחררה מחברת השמירה על הגבול, אבל לא נחקר

ת, תורמת לו לשקול אם הוא צריך לעלות ולחדש את הסי

פור – או פשוט ללחוץ על הכפתור של הסיום.