במיטה בתא הגיוס של רמת גן, תמר אברדאן מתעוררת עם
דף יומי של קריית מוצקין, שהגיעה לה במכתב מבית ה
ספר לפיזיקה. היא לא צפיתייה — אבל לא הייתה לו סי
כוי.
בעיר העתידית של הרצליה, התחנה של אוטובוס 429 נעל
מה overnight. תמר מגישה את הסקר שלה, ומגלה כי המ
בנה שהוקם במקום הוא לא בית ספר אלא מבצר תתמימי ל
ביטחון. האיש שגרם לכך, דוד קפלן, חוקר בצה"ל, נעל
ם יחד עם כל תיעוד.
בבית הקפה "צ'יקו" בסינאי, תמר מתנ
גשת עם מפגש של
צעירים חרדים, שמנסים להציג את התפתחותה כחלק מהתר
בות השלווה של ירושלים. הם מציעים לה להצטרף למסע
חיפוש אחר חומרים מקראיים שנאסרו אחרי 1948. היא מ
סרבת, אבל מצטערת כשהיא רואה את הצללים של פחדים ש
לא נאמרו.
בכפר קטן בקרני אזור, תמר מוצאת את דוד קפלן. הוא
חי לבדו, מנקה מחסנים עתיקים. הוא אינו מדבר על צה
"ל, רק על כך שבתקופת העלייה השנייה, היה חלק ממער
כת תקשורת שניסתה להגן על עולים מזרחים. הניסיון ה
סתיים בגיבוש טראומה, ושעת זикרון שלו הוא יום חמי
שי בבוקר.
במתקפה על קו החוף, תמר משתתפת בשיחת טלפון עם רעי
יתה, ששירתה במשמר הגבול. היא מודה לה שהיא נדהמת
מהשקיפות של התרבויות שתמיד חשבה שהן חסרות חיבור.
בתום חודשי חקירה, תמר מפרסמת מאמר שמתאר את הקשר
בין תנועת היישוב והעולים למצב ההיבטים הפנימיים ש
ל מדינת ישראל. מאותו יום, המבצר תתמימי מוכנס לתו
ך ההיסטוריה, והאיחוד בין המזרחים והחרדים נעשה חו
בה פוליטי.
האישה שהתחלבה בקרבות של שילובים שונים, עמדה מול
עצמה, וניצחה את פערי החברתיים עם כבוד לשורשים ול
עתיד.
