סבתא חנה עלייה מזרחיים, גרה בכפר קטן סמוך לקיבוץ

, יצרה מכולת קהילה עם מזון טרי וקערת זיתים שהולכ

ת כמו סוד משפחתי. היא לא הכירה את בת הדרכה, רחל,

עד שזו הגיעה ליום כבוד במשפחה – נערה צעירה, צחק

קת, עם מסגרת עינים שמסתכלת על כל אחד כאילו הוא ש

אלתה הלא נענתה.

רחל פגשה בלילה ההוא בחברת יחידה סודית שהתארגנה ל

הגן על הקיבוץ מהצטברות פצעים שלא נפלו במשימה. הי

א התגלתה כבוגדת – עברה מידע על תרגילי אופני ים ל

חיל המתנגד. סבתא חנה, שבשנים האחרונות נוטה להקשי

ב לסיפורים על "הגנת הארץ", קיבלה הודעה

מפתיעה: ב

ת דרכה עובדת עם צד מנוגד.

במהלך מסע השבת, סבתא ניסתה להיפגש עם רחל בפינת ה

יער. שם, בין עצים עתיקים, נחשפה לאמת מפלצתית – ר

חל לא רק בגדה, אלא גם הייתה מעורבת בקשר מיני עם

מפקד היחידה. הקשר היה אסורי תרבות, אבל גם ריאליס

טית; הם אהבו זו את זו, אך לא יכלו לשרוף את הפינה

הזו.

הסודות המשפחתיים של חנה התגלו בהדרגה – היא לא רק

גרה בקיבוץ, אלא גם הייתה חלק מהארכיון הנשי של ה

אוכלוסייה המזרחית. היא נשבעה לשמור על תיאום בין

התרבות העתיקה לבין היציאה החוצה. רוחה של רחל, עם

מבט אל עבר ירושלים, סימן שהיא תמשיך את הדרך – ג

ם אם זה יתאים פחות לתרבויות.

במהלך חצות, סבתא חנה קראה לרחל – לא בקול, אלא במ

ילות אמת שנשכו לעיניה: "אם אתה רוצה ללכת, תיכנס

ללב השדה, לא ללב הקרב." רחל ישבה מולה, עיניה מתק

שות, ומילים לא נאמרו. במקום זה, נעלמה בצל הערבה,

עם מכתב בجيب – לא הצגת מודעות, אלא הזמנה ליציאה

משותפת, ללא דרמטיקה, אך עם אמת מוסרית.

המתח המיני בין סבתא לרחל לא נגמר, אך הוא השתנה –

למצב של מחויבות חסרה מילים, אך מלאה במשמעות. הק

יבוץ לא ידע, ולא ידע גם הצבא. רק סבתא חנה ידעה:

לפעמים, הבגדה היא לא רע, אלא דרך חדשה לחיים.