בשביל מזרחי מהגולה, חלום ההתיישבות היה יותר מסתם
אידיאל — הוא דבק בדם. ב1973, כשכל השכונות בקיבו
ץ עתודאי נצמדות למשמרת החופים, הוא יוצר תרומה לש
דה הירקות בגובה 200 מטר, בלי כובע או נעלי מגן.
הוא פוגש את רחל, בת קיבוץ שכמעט לא קיימת, שמנסה
לשרוד בין זיכרון משפחתי טראומטי לבין המורדות שבכ
פר. היא נכנסת למפעל הסדפים, אך מתעקשת להוביל קבו
צת צעירים לבנות בית קברות למכורים שהוסרו בשעת הש
ואה.
החוק מספר: כל מתנתח חייב להירשם ללימודים בסוכנות
התיישבות, אך רק אם יש לו אפוטרופוס. רחל מציעה ל
היות זו.
המצב בהקשר של ירושלים — סכסוכים על תכנון נמל התע
ופה החדש גורמים לקיבוץ לעלות ב清单 של נח"ל. מזרחי
מוצא את עצמו בלב הקרב, מחזיק מקלחת של צה"ל בעודו
מדבר עם מפקד הקיבוץ על "תפקידים חיצוניים".
האידיאל של הרעיון נתקל באינטנסיביות של האהבה. רח
ל מבקשת ממנו להצטרף למסע לירושלים, כדי לערער על
תחרות בין קבוצות קבוצתיות.
החוק השני: כל אחד שנמצא במרחב חסום בקצרה יישאר ב
ו עד להשלמת משימה. מזרחי מאבד את היכולת להסתלק.
רחל מגישה לו צילום של עצמה כשהיא מנגנת על גיטרה,
מתוך חנייה צבאית בלב ירושלים.
בסיום, מזרחי מונה כראש מדור התרבות בקיבוץ, אך עם
תנאי: לא להיפרד מרחל, גם אם זה يعني לרצוח את הע
רכים שלו.
המתח הנשי והאידיאולוגי מפגשים בנקודה אחת — ומציע
ים בחירה שלא יכולה להתעלם ממנה.
