השעון עצרся ב18:00, כשקיבוץ עירוני בגוש דן נעל א
ת דלתיו למבוקשי שבת. עיתונאית חוקרת בשם רינה שוח
טת את עיניה, תחת האורות הנמוכים של סלון קטן, בעו
ד מצלמת עיניה מצלמת את השבר של קומה שלישית במבנה
ישן. שם, תחת גג לא מוגן, שוכנת משפחת פלפל – משפ
חת ארגונים צבאיים, מחפשת את בנה המת שנעלם בזמן ה
פיכה צבאית שהתרחשה בקיץ 1973.
רינה מצאה את הקובץ – חוברת עיתון מתקדמת, שנגנבה
ממסדרון צבאי בפתח תקווה. בתוכה, כתוב שמו של דני
פלפל, בן ה22, ששירת במילואים במצפה רום. אבל לא ר
ק זה – בתחתית הדף, סימן צבאי זעיר, שלא נשלח למשפ
חה.
היום, כשהשבוע נגמר, רינה מתקרבת למסגרת שולחנית ב
ערימת חומרים משומשים. היא מוציאה מתוך שק מזויף מ
טכלה – תקליט שמאופק על ידי צה"ל, שמכיל רשימה של
מבוקשי שבת שמתאימים לתיאור של דני. בין שמותיהם ג
ם של חבריו לצה"ל, כולל רועי גרוסמן, יליד תל אביב
, שהתנגד להשתלבות עם הצבא.
רינה מביטה בטלפון, ומוחקת את התמונה של דני – היא
לא יכולה להכניס את הסurname שלו לשורת החיפוש. כ
ל מסמך שנשלח לרשות העם יתפס כפריצה.
השבוע ההוא, בהתחלה של מלחמת יום הכיפורים, רועי ג
רוסמן והחיילים שלו הובילו הפיכה צבאית בתוך חיל ה
גנה. הם רצו להציל מהבזק את דני, שהבין שהמשימה של
ו הייתה להרוס את תחנת לוויין בצפון. הוא רצה לברו
ח, אך לא הצליח.
רינה מדלגת על עמודי המחברת, ומוצאת תמונה ממוסגרת
– דני בשמלת שבת, לבוש כמו כומר חרדי, באחד החגים
. בצד, טקסט מקוטע: "הוא לא היה רק חייל, אלא גם כ
ומר."
המצב השתנה overnight. רינה מביטה בצללים של הבניי
ן, ונזכרת בהפיכה הצבאית – איך החיילים ניסו להברי
ק את הרעיון של עלייה והגירה, רק כדי לראות אותו מ
תפורר.
השבת נגמרת, והארה נכנסת לסלון. רינה מחליקה את הכ
תובת של דני במחשב, ומנקה את המסמכים. היא יודעת ש
אם תמשיך, תמצא את אחיו של דני – שעבד כקצין בחרדי
ם, אך ניצל את השעה להבריא את התרבות של עלייה והג
ירה.
המכתב האחרון של דני נשלל – אבל רינה לא צריכה אות
ו. היא כבר רואה את הסוף: דני מת, אבל התרבות שלו
חייה.
