בקרבת גוש עציון, בקיץ 1985, התרחשה תופעה שלא היי
תה צריכה להתרחש: קיבוץ שכולו מתים בתקופת האלימות
הלא צפיה. חייל קרבי, דוד בןעומר, שנשלח להציל את
מה שנשאר, מגלה שבאפס תקווה להישאר חי – אלא אם כ
ן יגמור עם עניין של אישה.
הוא נתקל בלבית בית ספר ישיבה על גבול הקיבוץ, שם
עומדת יוסי, בת משפחת מזרחי מצליחה, שעדיין לא שינ
תה את השם שלה. היא מבקשת ממנו לברוח איתיה, אל תו
ך כפר סדום שמור. אבל דוד לא מוכן להיפטר מאמנת המ
ילואים שלו – או מהשקט הנדיר שחוסר שם.
בעולם הזה, רטרו ישראלי, כל דבר מוסתר behind מסגר
ת של זיכרון חלוצי. קיבוצים שפעם היו מבטיחים עתיד
, עתה הם חורים בעבודה, וחיילים משוחררים שנסוגים
מהשיטפון של העבר, מנסים למצוא מפלט במשהו אחר.
החוקים הפשוטים כאן: לא ניתן להישאר בבית קיבוץ לל
א הרשאה ממי שנותר מהשרשרת. ולא ניתן לחזור על אות
ו טעות פעמיים.
דוד נאלץ לבחור בין להישאר ולהציל את מה שנשאר מהר
ומנטיקה של עתידו, או ללכת עם יוסי אל הכפר הסודי.
אבל כשהם מגיעים לשם, הוא מגלה שאפילו הסוד הכי ג
דול של המקום הוא לא סוד בכלל – אלא מעשה של מעריצ
ים, שמנסים לשאת את העבר בהצטננות של עידן אחר.
בסיום, דוד נשאר בקיבוץ. לא כי אהבה אותו, אלא כי
הבין שפה של פערים חברתיים היא לא רק הבדלים בין ק
בוצות, אלא גם בין מי שנותר והמי ששכחה.
יוסי נעלמה. לא כמו שהיא אמרה שתעשה, אלא כמו שהעו
לם החלום שלה לא היה באמת אמיתי.
האך שדוד נשא עמו从此 – לא אהבה, אלא את הזיכרון של
פגישה עיוורת שמעוררת נוסטלגיה חלוצית.
