בשכונת חור bat Yam, שבעייפה של קיבוץ עתיק, אנה ג
לבוע, פעילה שמאלית רדיקלית, משמשת כמזכירה באגודה
לעלייה חדשה. היא מגיעה מהעיר, מבוגרת, עם תואר ב
מדעי החברה ועם נספח של מחקר על יישובים צפוניים.
בעיניה, הקיבוץ הוא מקום שבו תשתלב בין דת לחילוני
ות — אבל רק אם תצליח להיפטר מהרעיון שהחיזוק הרוח
ני הוא דבר חשוב.
המצב משתנה כשהיא מוצאת בתיק שטח את תעודת זהות של
אחיה, שנעלם במהלך מלחמת יום הכיפורים. התמונה של
ו — צעיר, מודרני, עם גבות מעומדות — מפעילה את זי
כרון השבר שהביאה איתו מירושלים. היא לא יכולה להת
עלם. כל מי שאומר לו "הוא היה טיפוס טוב"
; נשמע כאי
לו מתכוון לשקרים.
האשמה הראשונה ניתנת לרב הקיבוץ, שלמה כהן, שתמיד
סיפר סיפורים על מדינת ישראל המושלמת, אך נותר מוד
רני רק בדיבור. אנה מתחילה לחקור את חייו, ומביאה
עימיה גם את אביה, מזרחי דתי, שמחפש סבלנות במגע ע
ם ילדה של חילוני.
החוק האחד: אין להחשיד חסידי ישראלי ללא הוכחה. הח
וק השני: אין להקים תנועה פוליטית בתוך הקיבוץ בלי
אישור. שני החוקים נשברו ביום אחד — כאשר אנה מצא
ה בחצר את שלמה כהן, חוטף, עם אקדח ביד. היא לא יר
ה. היא לא קראה לאיש. היא רק לקחה את הפנים שלו, ו
הביאה אותו למסדרת העיניים.
האשמה לא נמצאה. הבושה לא נשקעה. הקיבוץ לא השתנה.
אבל משהו כן — הדת החילונית של אנה הופכת לאנרגיה
של פעולה. היא מציירת על הקירות את שמו של אחיה,
וממשיכה את הדרך של הנצחנות.
ההקשר השתנה. הקיבוץ לא נשאר קיבוץ. והעולם של אנה
— גם לא.
