בשנת 1972, בשכונת חלון הים, תקועה נערה מבוגרת בש
ם דליה בלב קיבוץ שהפך למשבר. קיבוץ שנבנה על רעיו
נות אידיאולוגיים ואמונה בתורה, התפורר עם גלי העל
ייה המזרחיים והעיכובים בתהליך ההתמקדות. דליה, שש
ירתה במילואים ועברה את פצעי השואה באומץ, מצאה עצ
מה מטושטשת בין ידידייה לבין האנשים החדשים שמגיעי
ם עם תיקיות סודיות.
המצב מתדרדר כשהיא מגלה שחברה עתיקה שלה, חנה, ששי
רתה לצה"ל יחד איתה, נעלמת. חנה לא הגיעה למסיבת ה
סיום של הקיבוץ, ולא נמצאה בספקיה. במקום זה, נמצא
צעצוע ילדה, עתיק ומלא סימני טראומה, בתוך שקית נ
יילון ליד מסדרון הכניסה.
דליה מתעקשת לחקור, למרות שאיש אינו רוצה לשמוע על
כך. היא מוצאת תיעוד ישן של מסע נסיעה של חנה לקב
וצת מזרחים שהגיעה לפני שנים. בתיעוד כתוב: "הכול
השתנה כשראינו את העיניים שלהם."
המצב מתהפך כשדליה מוצאת את חנה חייה, אך לא כמו ש
הייתה. חנה עברה לצד החרדים, ובהם החלה להעמיק בקב
alah, אך גם להשתתף בפעילויות של קבוצה סודית שהתנ
גדה לעלייה מזרחיית.
היום, אחרי שיחה קשה עם חבר קיבוץ, דליה מתגלת כמי
שבאמת יצר את הבסיס ליחסים שקרויים "בגדה&quo
t;. היא ל
א רק מעורבת, אלא גם שירתה באלמנטים של חינוך צבאי
והשתתפה במבצעים秘密.
האווירה בקיבוץ משתנה. אנשים מתעלמים ממנה. אפילו
החרדים נרתעים מלפגש אותה. אבל דליה לא מפחדת. היא
מביטה בצללים של העבר, שיצרו את העולם הנוכחי, וה
יא מחייכת בhumor סרקסטי.
היא לא תחזור אחורה. לא אל העבר, ולא אל העתיד. הי
א תישאר בנקודה הזו – איפה הכול החל.
