בשכונה עתיקה בתל אביב, סבתא תימנית שוכנת עם נכדה
. היא מתבלטת באורח חיים ישן, עם כפפות וקיפודים נ
ושנים. בלילה, היא מוציאה חפץ ממוסגר מקרס דרומי –
ספר קריאת שינה משותף. הנכדה, עייפה מהחיים הקבוצ
תיים, מתחילה להקשיב.
הספר מדבר על "שעת העצירה" – זמן שבו רו
חות עתיד א
ינן עוד רוחות, אלא אמונות שהגבירו. הסבתא מחליטה
לשלוח את הנכדה למדבר, לפגוש אדם שמעדיף לחיות בני
צוץ אחר.
הנכדה יוצאת עם מברשת ועטיפת גב. במדבר, היא פוגשת
איש שמגלה לה שמדובר במשימה לאומית – לנקום את הש
ם של משפחה שנדחקה בתקופת הפנטזיה. האיש מבקש ממנה
להכניס את המברשת ללב הגבעה, שם נמצאת חפיסה מוסר
ית שיכולה לשנות את מבט האזרחים על עצמם.
הנכדה עוצרת. היא מרגישה את המברשת זורחת בידיה, א
ך גם מרגישה את השפעת ההיסטוריה. היא שואלת: "מה ק
ורה אם זה לא יעבוד?" האיש עונה: "אם לא
יעבוד, נמ
שיך לחיות כמו תמיד."
היא מחזירה את המברשת. האיש מפסיק לרצות אותה. היא
חוזרת לشכונה, אך לא לאותה misma. הפליטות מוצבות
במטבח, והסבתא מחליטה לא לספר עוד סיפורים.
ההבדל הוא קטן, אך מורגש. הקבוצה של צעירים נוטה ל
חשוב שוב על המשמעות של "לאום".
