הצניחה בקבר

בשנת 1943, על גבול הבקעת ירושלים, עלה חדש מרוסיה

בשם דני פינסקי ניגש למחנה הקיבוצים新开辟, עם אמונה

מוחלטת בזֶרַע האדמה והชาיפה של חלומות ציוניים.

הוא מביא עמו ספר קבלה ישן, שנמצא בארון של משפחתו

במוסקבה, ומייחס לו כח מסתורי. הקיבוץ, שנקרא "כפ

ר השבת", נבנה לפי רעיונות מזרחיים – סדר יום שישי

מדויק, חקלאות קהילה, וסודיות מוחלטת בקשרי החוץ.

המצב משתנה כשדני פוגש ילדה קטנה בשם לאה, ילדת מז

רחייה, שעומדת בפינה של הקיבוץ. היא נושאת בתוכה נ

ספח עתיק של כתבי קודש, שנגנבו מהבית של אביה בסלמ

ה. דני מבקש להחזיר את הספר למקומו, אך לאה מתעקשת

לשמור עליו – היא רואה בו את סמל ליצירת מציאות ח

דשה, ללא שוטרים או חילוקי דעות.

הקבוץ נוגע באדמה, אך גם בלבבות. בלילה שבת, תוך כ

די שיחת תפילתית עם המורה הרוחנית, דני מגלה כי הס

וד של הקיבוץ אינו רק חקלאות אלא גם שיטה מעורפלת

לפקוד את העולם, באמצעות קבלה. הוא מתחיל לתרגם את

הספר, אך התרגומים נראים כאילו הם חיים בעצמם – א

ותיות נעדות, שורות מתהפכות, ושמות של מתיישבים עת

יקים נוצצים מתוך הדיו.

היום שבו דני מחליט לסיים את המשימה ולפרסם את דבר

י הקודש, מגיע רכב צה"ל לחיפוש אחרי כל ספרי קבלה

שלא נמצאו. לאה נעלמת, והספר נעלם עםיה. הקיבוץ מת

פצל – חלק מתנגדים לסודיות, אחרים מתאימים את עצמם

. דני, שמנסה לקרוא שוב את הספר, רואה את עצמו ref

lected בכתובים – לא כעולה, אלא כצל של אדם שמת בז

מנו.

השבוע הבא, כשהכול חזר לסדר, הקיבוץ שינה את שמו ל

"כפר השבת השני". דני פינסקי עזב,携带着那个书

和一个新的信仰，走向

一个未被书写的世界。