בבית קיבוץ נחל עלייה, יסוד כבוי בלב מדבר הנגב, ס
בתא של מרים רצה להכין עוגת שוקולד לשבת. אך המים
לא זורמים, וטלפון הקיבוץ לא עובד. הפעם הראשונה מ
זה שנים, השבת לא מגיעה עם מזרחיים, ולא עם ריח של
פטרוזיליה.
maries, בת 23, עשתה שירות בסיירת צבאית, ונשארה ב
קיבוץ כדי לבנות חיים חדשים. אבל החזון שלה – חיות
על פי ערכים של צדק, דבקה בשפה העברית, והייתה חל
ק מהאידאולוגיה של היישוב – מתפורר ברגע שמצאתי שב
עיר הסמוכה, תל אביב, קבוצה של חרדים מקימים גוש י
שראלי חדש. הם לא רוצים קיבוצים, לא את האידאולוגי
ה של היישוב, אלא את השם.
היום, במהלך מסע ניסיוני לתל אביב, היא נתקלת בחבר
former מילואים שמנסה להקים מעיין "קונגרס קיבוצי
" עם חרדים. הם מציעים לה מיקום במשרה פוליטית שתא
פשר לה להיפטר מהקיבוץ ולשלוט בעצמה.
השעת השבת מצפה לה להיות מוסכת, אבל היא מרגישה כא
ילו כל דבר שהיא חשבה שהוא אמיתי – התרבות, האידאו
לוגיה, אפילו האהבה לקבוצת העבודה – היא רק מחזה.
היא מבקשת להצטרף למסע חזרה לעיר. אך בזמן שהיא מו
כנה לנסוע, הכוחות באים להטיל איסור על הנסיעה. לפ
י חוק יסוד חדש, כל מי שעוזר לחרדים להקים גוש ישר
אלי חייב לשקול שוב את מעמד הקיבוץ שלו.
maries עומדת מול הבחירה: להמשיך לחיות בקבוץ עם ה
אידאולוגיה שנחשבה נכונה, או להבריח ולהתמודד עם ע
ולם שמתغير במהירות.
השבוע האחרון לפני הפסח הוא הזמן האחרון להחליט.
ה שבת הלא מוסכמת אינה מציינת סיום, אלא התחלה.
