קרני שמש חשמוניות זורקות על חורבות בית חרושת משו
כות בקרקע הסלעית. גברים ונקבות עולים בפסגות הערב
ה, מעבירים כריכים בין קומות הבקתה העומדת על פסגת
הר. לא פעם נשמע קול של תקיעה מהצד המזרחי — אין
מי שיענה.
הנערה שבעלה נהרג במחתרת בדרום ראה את הגבר הזה עו
צר בפתח השדה, בגופו רטוב מביצים של שבוע קודם, יד
ו על הבוקס של הקיבוץ. הוא לא מדבר. רק מראה כרטיס
זיהוי שהופך לקירוב של שני ימים: "אסור לעזוב – א
לא אם כן יש תיאום."
הרשות הצבאית של הקיבוץ דורשת תוספת אימות. כל מתנ
דב מקבל גלגל קטן עם ארבע קרנות. אם מוטל על הרצפה
בלילה, היא מתקדמת לאט — לא קדימה, לא אחורה, אלא
בתנועה שתמשיך עד שיחזור לנקודת ההתחלה. לא ניתן
להכניס גלגל נוסף.
הפליט המוזר פותח את גלגליו בשעת שבת. לא מצליח לה
פסיק. מקליד בחרטומים חכמים על קיר הבית, מצמיד עמ
ודי תצוגה של שמות מרים – כל אחד שנזכר בהן מתפוצץ
בסימן הכתום.
ביום שלישי, כשנשבר הווילון של שינה, הצלף ניגש למ
זבח של הקיבוץ. שרה מרקחת עלה ושרטטה את האות הראש
ונה: שׁ. לאחר מכן, עצר. חזהו מתכווץ. הוא לא יכול
לשכוח את התמונה: ראש של ילד בן שש, עיניו פתוחות
, בתוך מיטה שחורה.
הפעם הוא שואל את עצמו: "מי שומר על המשמר?"
המגע של הגלגל נגמר כשהוא מושך אותו לתוך מדריך של
אבנים. לא היה דמעה. רק קול של אקדחה רמה מהתעלה.
אחרי שבוע, תפקד שעה אחת. הכל נקי. לא שום דבר לא
נשכח. אבל גם לא נעלם.
היום, בכניסה לקיבוץ, יש גלגל אחד על האדמה. שמו:
"ליבי".
