הסערה הפכה לעיר כביכול. גשם נצץ על אבני המגדלים
של תל אביב, אך לא סטיק של מים — קרני אור ירוק זו
הרות צבעו את האופק. קיבוץ רפאים, שהשתנה עם השנים
, התחיל להראות חורים בצדו הצפוני, כמו אם יד אחד
משורפת את העץ מהפנים.
מפקדת פלוגה, עתידה לסיים את שירותיה, נשלחה לסקר
מבצעי בזירת הרפאים. בתא התחבורה שלה, היא מצאה מס
מך ישן שמזכיר את השם "נשי", מתייחס לאנ
שים שהתגלו
כמי שנושאים כוח על טבעי. לפי המסמכים, הם נעלמו
בסוף העתיקים, אך ההשפעה שלהם עדיין חייה.
במתקפה על נמל התעופה, כוחות מזויפים חצו את הגדר,
והם לא נראו כמו טרוריסטים רגילים. הם זזו באוויר
, כאילו לא היו מוחצים את הקרקע. מפקדת הפלאגתה פנ
תה אל קבוצת חוקרות מזרחיות, שעבדו בצל, ומצא את ע
צמו בתוך משחק שמשהו אחר בחר להכניס אותה אליו.
הכוח על טבעי לא היה רק מין נשק — הוא גם סימן לבר
ית שחתמה בין אנשים שלא נודעו זה לזה. כשאחד מהם נ
פל, הסתכלותה של מפקדת הפלאגתה על גופו הפגינה משה
ו שנראה כמו תזכורת. תזכורת לזמן שבו כל דבר היה א
פשרי, אפילו אם זה לא מתבקש.
היום האחרון שלה בצה"ל הסתיים בשיחת טלפון קצרה עם
חברה מ кварצ'ה. בקונצרט בעיר, היא עמדה מול תחרו
ת מוזיקלית של חרדים, ולא יכלה להפסיק להקשיב לקול
של מי שתמיד חשבה שהיא לא תבין.
הכוח על טבעי לא דחה את העולם — הוא פשוט פתח לו ח
לון, ומפקדת הפלאגתה לא יכלה להוריד את עיניה מהצל
קת על ידה, שנותרה מאז היום הראשון בהשתלבות.
העיר השתנתה, והיא השתנתה איתיה.
