בשנת 1947, ת"א הפכה למרכז של פעילות סודית. גברים
מהצבא והעם הערבי התערבו במתחרים על אדמה וכסף. ר
ופאה צבאית צעירה, דנה, עברה מהקיבוץ למרכז העיר כ
די לתרום לרפואת חיילים. היא לא ידועה באישיות, אב
ל ידועה בעבודה.
בבית החולים של תל אביב, מתח פרוס בין חילוחים שונ
ים. דנה פועלת כמי שמכבד את כל הסIDES — גם האזרחי
ים, גם המזרחים, וגם החרדים. אך כשנמצא ילד בת 12
עם פצעים שנראים כמו נשק חם, הלחץ גדל. הורים ערבי
ם מתלוננים על פגיעה בילדיהם.
כוח על טבעי מתחיל להופיע — רוחות של מלחמה קודמת,
של ימים בהם אנשים נשכו למוות במבלי סיבה. דנה רו
אה את הדם במדרכה, את הדממה של ת"א בלילה. היא מרג
ישה שהכוח הזה קשור לסיפורים על הקבלה שמגיעים מקר
יית מוצקין.
היום, בישיבה עם גברים חשובים — צה"ל, החרדים, והע
ולים — דנה נאלצת להתיר את מה שהיא לא עשתה: להודו
ת שהייתה שם כשהילד נפגע. הם רוצים אותה כצלם. היא
לא יכולה להיחמק.
הווידוי הפומבי קורה במפגש הגדול בטברון. דנה עומד
ת מול העיניים של כולם, ומגלה את הטעות. זה לא היה
בושת, אלא טעות במחסן. אבל הכוח על טבעי כבר זורח
. הרוחות עולות, והרעלים נוגעים לעור.
הملנכוליה תל אביבית לא נגמרה — היא רק השתנתה. דנ
ה חוזרת לקיבוץ, אך הפעם לא带着 the same faith. העי
ר הפכה למשהו אחר, משהו שבו אפילו רופאים לא יכולי
ם להציל.
