העירה של תל אביב בתקופת הפוסט אפוקליפסה לא נראית
כמו מה שנשאר. מבנים קרסו, אך חזרו חרטומים של יר
ושלים וחרדים – רק עם פינה אחת פתוחה, בה תופסים א
ת הסדר מחדש. הארגון "גברים" שברח מהשול
יים של צה"
ל פועל מתוך גן ילדים עתיק, שסגרו את הדלתות שלו ל
מאה.
עיתונאית חוקרת בשם דלית נכנסת לשם ברגל, בלי אישו
ר. היא מחפשת את אחיה, חייל מילואים שנעלם במהלך ה
פגנת השבת הגדולה. אבל במקום את האח, היא מוצאת תי
ק מטלה אדום, מלא בסודות מלחמתיים – דיווחים על מא
מצים להקים קיבוץ צבאי סודי בלב חרדים, שמאובק כלכ
לית ורפואיًا, אך מעורר חשש.
היום הראשון שלה שם הוא גם היום האחרון שלה. תושבי
ם מקומיים, שמאמינים שזה ביתם, מאכילים אותה בפסטה
זוטה והורגים אותה באש. דלית מצליחה להימלט, אך ל
א לפני שהיא רואה את סמל הארגון "גברים"
משם – חצי
לב שבור, עם גשר שמתעכב על המרכז.
הסוד מלחמתי הוא לא רק על מאמץ צבאי, אלא על קשר ר
ומנטי כואב בין דלית לבין מפקד הארגון, דני – מי ש
תמיד היה בעיניה גיבור, אך עכשיו נראה לה כמו אדם
שחי במציאות שונה. הם התקרבו בחשכה, כששני העמים ח
סרי התחייבות השתלטו על העולם. הוא לא ידע שזו היי
תה אהבה אסורה, כי בשעת המלחמה אין זמן לאהבה. רק
עכשיו, כשהעולם מתקרר, היא מגלה שהוא היה כאן כל ה
זמן.
היום הבא, דלית מדלגת על שער חרדים, עם הקבצים ביד
ה. היא עומדת מול בניין ישן, שבו שיחקו ילדי קיבוץ
בתנועה של מזרחים. היא מביטה בחלון, שם מופיע דני
– עדיין נאמן לשורות, עדיין לא יודע איך לסיים את
הסיפור שלהם.
היא קושרת את הקבצים בידיה, ומביאה אותם החוצה.
העולם לא יחזור. אבל לפחות, היא תזכור.
