המתקפה הגיעה בשעה שש, כשהאור האדום של תרגול אירו
ץ נעצר בלב תל אביב. גברים צה"ליים חזרו מהקוטל במ
ושבה, עייפים, אבל לא כבדים. הם ישבו סביב שולחן פ
נימי בישיבת ההגנה, שמוקפת על ידי מדרגות דקיקות ש
ל קבוצת חיזבון ציבורי. שם ניצבו שלטי זיכרון שואה
– תיבות עץ ריקים, שהיינו אמורים למלא בשמות של ש
כולים.
הסטארטאפיסט, יוסי, הגיע עם מחשב便携י קטן ומגש של ת
בלינים. הוא הציע להקים מערכת חדשה לניהול הזיכרון
– משהו שיתאים לעידן הפוסט אפוקליפסה. "אנחנו יכו
לים לשים כל אחד מהשמות בתוכנה," אמר, אך איש לא ע
שה תשובה.
הפיכה צבאית התפרצה בלילה. מסגרת צה"ל יצרה סינכרו
ן בין היישובים והמושבות, אך גם חסמה את הדרך לירו
שלים. החרדים, שהתארגנו בקבוצת יישובים מזרחית, סג
רו את הדרכים. יוסי מצא את עצמו בלב הח骚, עם צוות
של חיילים מילואים שעשו שימוש בזיכרון השואה ככלי
לחימה.
בשבת, כשכל הסוגיות היו פתוחות, יוסי העביר את כל
השמות מהתיבות לספר אלקטרוני. הוא לא חשב שזה יקרה
, אבל כשצפו באורות הניצוץ של המחשב, הבינו שהזיכר
ון אינו רק של שכולים – אלא גם של חיים שניצלו.
האווירה שבת החלה להתפורר. החרדים פתחו את הדרכים,
והסטארטאפיסט התחיל לשלוח את הספר לכל הקיבוצים.
ההפיכה צבאית נמשכה, אך הפעם, עם זיכרון שואה אמית
י.
המצב השתנה. לא הייתה מלחמה, אלא תקווה.
