בשמורת נחל של קיבוץ צופית, רועי מדברים על תחושת
חום בלתי טבעית שמתחזרת בכל שבת. גברת כפר, שמתגור
רת שם שנים, לא רוצה להודות שזה קרה גם לה. עיתונא
ית חוקרת, דנה, מגיעה עם תיעוד ועוזר צה"ל לשעבר,
כדי לחקור את הדיווחים.
המפלס מתקרר במהירות. המים הנמסים מהנחל נעשים אדו
מים, והרוח נשמעת כמו קול של אדם שמתלוצץ. דנה מצא
ה בתיק משומש תיעוד מתקופת השבת האחרונה, שבו מופי
עות תרשימים של מסלולים שמביאים למקווה מים סודי,
שנדמה היה לה קרוב למשבר ירושלים.
במהלך חיפושה, היא פוגשת קבוצה של חרדים, שנאמנים
למנהגם של חיזוק החומר הרוחני בשבת. הם סבורים שהמ
פלס הוא חלק מה механизм העולמי, שהתחיל לפעול אחר
י ההתרסקות הכימית באוקיינוס. לפי המعتقدים, זה לא
פלא, אלא תוצאה של חטא עתיק – הדלקת נרות בסבתה ש
ל משפחת מזרחי, שהתגלתה כטעות בקבלה.
המצב משתנה כשדנה מוצאת את המקווה. במקום שמצפה לה
להיות מים, יש שם אש שבעצם מחזיקה את הסערה. השרש
רת של מתח עדתי נוגעת לה, כשהאש מציירת צורות של א
נשים שחזרו להחייה. היא רואה תמונות של קבוצת נערי
ם שמתו בפיגוע מילואים, ומפתיע אותה שאחד מהם נראה
בדיוק כמו אחיה.
המגע עם האש מביא לה היכולת לראות את הגברים – לא
רק כאנשים, אלא כצורות רוח שמעולם לא יצרו גוף. הם
רוצים להיפטר מהאש, אך רק אם תעשה את מה שהם דורש
ים: להדליק נר לבן, בקוד הקבלה, ולהכניס אותו למקו
וה. הפעולה תנקה את המישור, אך תמחק גם את הזיכרון
של כל מי ש接触 את האש.
דנה נאלצת לבחור. היא מדליקה את הנר, ומכסה את המק
ווה. השרשרת של מתח עדתי מתחילה להיסדק. האש נעלמת
, והאוויר הופך קר. אבל במקומה, הופכת השבת לשקטה,
ולא再到 רוח. היא חוזרת לקיבוץ, עם זיכרון של גברים
שמתים, אבל גם חיים.
