השדרה של קיבוץ חלוצי נשקפת מהגבעה, שטח עירום שמת
בגר בצלם העבר. רחל, קיבוצניק בת 72, צועדת בין סי
פונים עתיקים, עיניה עוקבות אחרי גוש האדמה שנמצא
בבעלות משפחתה. זה לא רק קרקע — זה הלאה, התחייבות
, זיכרון של דורות.
המפלצת החלה כשמערכת החקיקה הלאומית פנתה לקיבוץ,
דורשת מידע על נכסים עתיקים. רחל מגלה שמשפחתי הג'
ודאי, שגרה כאן בשנות העשרים, יצרה תיאום עם כוחות
מוסריים שלא נזכרו בשיטופי הדיווחים.
האבק נצף כשהבן שלה, דביר, מעלה קובץ מסמכים שמצא
במחסן ישן. בתוך ארנק מטלי, מכתב מ1937, מכתב שכתו
ב בעיניו של גיבור מוסרי, המורה על תהליך הסתירה ב
ין הלכתי לבין ציוני.
רחל מתנגדת למינוי של הадמיניסטרציה החדשה, שמחפשת
להחליף את כל מה שבuilt את הקיבוץ. היא חושבת לער
ער את ההחלטה, אך הבנה מהתנועה החרדית, שמתעקשת על
תביעה דומה, מציגה סיכון בלתי מזויין.
היום של הבחירות ניגע באדמה. רחל עומדת מול השדה,
עיניה מביטות אל מקום בו התחילו הכול. היא מציירת
קו ביד ימין, סימן של חיזוק, והגיעה לעמדה שבה היא
ת_stand או תיפול — לא כמו קודם, אלא עם מבט לעבר
ולא אחורה.
המפלצת נפתרה בפעם הראשונה בה קיבוץ החליט להפוך ל
אחד עצמו, לא חלק מהמדינה, אלא גוף עם נשמה משלה.
