בת מושב עירונית מהקיבוץ הצפוני נבחרה למתנה בת דח
מה – לא כחלק ממנהגי הקיבוץ, אלא כחלק ממערכת הכוח
ות הפנטזיסטית החדשה. בזמנו של פנטזיה, עולם שבו מ
דינות אבודות חזרו מן האדמה, והגופים של המתים קמו
כדי לשרת או לפקוד, קיבוצים התפתחו לעריםממלכות,
והצה"ל הפך למערכת צבאית תיכונית.
החתונה שלה נועדה להיות סמל לשלום בין המושבות, אך
כשחברה הצעירה מבית השכונתיים הסמוך – חייל משוחר
ר שהשתתף במבצעי החשכה – מצאה בדרכה אל רצון עוצר,
הכול השתנה.
החוק הנייטרלי: כל חתונה חייבת להיערך בתוך שעה אח
ת מרגע הדמיון. אם לא – האור יישאר כפוף, והנישואי
ן יוכלו להתרחש רק בחושך.
החייל, שהתאמן בקרבות על גבול העריםממלכות, חזר למ
שגרתו כמתנדב. הוא רצה להיחלץ מחייו בקיבוץ, אך לא
יכול היה להתרחק מהאישה שעמדה מולו. היא הייתה בת
מושב, אבל גם הייתה מייצגת את ההווה, ואת הנעורים
שלא היו יכולים להתאים למחנה.
האמת ההפיכה: בת מושב היא גם סמל של תנועה חדשה, ש
תיקון העבר יביא לביטחון מחדש. אך כשהיא גילתה שהי
א נושאיה זר, לא מושבה, אלא של הכוח הפנטזיסטי – ה
חוק החל להשתנות.
בזמן החתונה, שהיתה מועילה לא רק לה民政局, אלא גם לכ
וחות המשטרה הפנטזיסטיים, הופיע סמל בלתי נתפס: סמ
ל של עיר שאמנם חזרה, אך לא רוצה להתחבר.
החייל, שנחשב למסור, התעורר למצב שבו הוא צריך לבח
ור בין חובה לאהבה. הפעם, לא היה לו זמן לחשוב.
בסיום החתונה, בת מושב נעלמה, ושמה נרשמה בسجلים כ
מתה. אך לא כקורבן – אלא כמגלה.
העולם הפנטזיסטי, שהחל להשתנות, הבין שאם אהבה אסו
רה יכולה להוביל לח战, אז גם אפשר להוביל לשלום.
האומנם, פטריוטיות מורכבת – זו לא רק תחושה, אלא ב
חירה.
