המשרה הפתיחה הייתה סניף טכנולוגיה ברחוב דיזנגוף,
שמשדרת ערכים של איחוד ויצירתיות – אך רק למגזר s
ecular. גבריאל, סטארטאפיסט בן 28 ממזרחים, הגיע ל
תוכנית קידום צעירים עם חלום להפוך למילואים. אבל
הקבוצה שנדמה להוביל הייתה מגוונת: חרדים, חילונים
, ובעיקר – חסידי מזרח.
במקרה אחד, במהלך כנס על "תכלית", גבריא
ל פגש את י
וסי, חסיד מזרחי מקריית ביאליק, שבחר לעסוק בעסקאו
ת ריאליות במקום בדיחות צה"ל. יוסי התעקש להיפגש ב
חוץ, בפינה של תל אביב שטרם נבנתה – בזירה של שבת,
לא כחלק מה מסורת, אלא כמו סמל לסיום של כל מה שה
עולם רוצה להוריד.
היום שבת היה מיוחד. גבריאל חצה את העיר, מעלה באפ
לולי ערים ישראליות, עד שהגיע לשדה תעופה ישן, שמש
מש כבית קפה לערביים. שם פגש את יוסי, שנמצא במערכ
ת של חסידי עירוניים. הם התחילו לדבר על זהות, על
ערכים, ועל איך שאיפות האישיות מתחnellות בין קיבו
צים, מוסדות חינוך, והרבה יותר.
הקשר השתנה כשהם גילו שכולכם חלקו משפחתי משותפת –
סבתא común, שהגיעה לארץ בתקופת העלייה הגדולה. א
בל הפערים היו עמוקים: גבריאל ראה בזה הזדמנות, יו
סי – סכנה. הרגשות שקפצו בין שני העולמות – secula
r וחרדי – הגבירו את הדחף לשקול את כל מה שנראה בל
תי אפשרי.
אבל.rules לא הסתדרו. החוק האחד: אין זוגות בין מג
זרים בפרויקטים ציבוריים. החוק השני: אין רומן אסו
ר בלי השפעה על משפחתו. גבריאל ידע שזה לא סתם רומ
ן – זה היה ניסוי בלב של מדינה שמנסה להhéyר את עצ
מה.
בשבת האחרונה, גבריאל עצר את יוסי ליד עמוד שמים,
והציע לו לחיות יחד בפרויקט חדש – לא כזוג, אלא כש
ותפים. יוסי חזר הביתה, אבל בלילה שלאחר מכן, הוא
התקשר – לא כדי לפסול, אלא כדי להציע שאולי, אולי,
הם יוכלו לחיות גם יחד.
הסיפור לא הסתיים. הוא רק החל.
