השעון בלב תל אביב

1937. תל אביב חוטפת נשימה חדשה. הרחובות מלאים בק

ול קולות של תנועה, ארגונים ציוניים, והקמה של ייש

ובים. בקיבוץ נחל עוזר, בנם של מזרחים שהגיעה מהרו

סיה, עמוס לבארו, משמש כממונה על הנושאות. הוא צעי

ר, שפוף, אך סוער פנימי. כל יום הוא מנסה לצייר מח

דש את גבוליו בין העבר לבין העתיד.

הכפר מתקרר. הארגון ההסתדרותי "ההגנה" מ

תחיל להתרח

ב. עמוס מבקש להצטרף, אך לא מוכן לוותר על דרכו הח

רדית. בתהליך זה, הוא פוגש בשושנה, בת מקצועית שמג

יעה מאזור תל אביב. היא עובדת במשרד החקלאות, ובעל

ה, מפקד כוח צורי, מתנגד לשקיפותיה. פגישה עיוורת

מתחילה: הם נפגשים בליל השבת, בהקשר של מחאה על שד

ה קיבוץ. עמוס מתעקש על ניסיון לשלב את המסר החינו

כי שלו, בעוד שושנה מדברת על עתידה כ市民.

חוק היסוד של הקיבוץ דרשה שכל חבר צריך להשתתף במא

מץ צבאי או תעשייתי. עמוס, שנמשך גם ללימודים חינו

כיים, מתנגד לשינויים. הוא מאמין בצורת ציונות שונ

ה – יותר רוחנית, פחות מעשית. אבל כשקיבוץ נחל עוז

ר מתקיף אותו באורח חיים שמעדיף את התרבות החומריי

תית של תל אביב, הוא מתמודד עם מתח פנימי. הצללים

של המעבר מOttoman לBritish rule מזכירים לו את הג

אווה ואת הבושה שבשאלה האם לצפות לעתיד חינוכי או

צבאי.

בחודש השלישי של הסכסוך, עמוס מוצא עצמו בתוך מבצע

של ההגנה. הוא נאלץ להתמודד עם רגשות של זעם וחוס

ר אמון. במהלך אחד, הוא מגלם תפקיד מוביל, אך מגלה

כי השושנה, שלא רק הייתה מלווה בו, אלא גם ניצלה

את הקשר כדי לרצוח את בעלה. פגישה עיוורת שהפכה לל

חימה עיוורת.

המצב מתקרר. עמוס, שמחזיר את הצללים של עמדתו החינ

וכית, מתכנן לברוח אל תל אביב. אך ברגע האחרון, הו

א מחליט להישאר. הצדק לא תמיד נתפס כצודק. הוא מסת

כל על השעון שעליו, שהחל מזמן לא מצביע במדויק, ומ

חייך. הצללים של ההיסטוריה, של ציונות, של אהבה אס

ורה – כל אלו נצמדים ללב תל אביב, וללבו של עמוס.