דני, נהג מונית תלאביבי משומש, לא ציפה להיפגש עם
סוד מלחמתי כשנשלח לתחנה בקמפוס של קיבוץ עתיק. הכ
בישים היו יבשים, והאוויר היה מוקפץ ממערפל. בקמפו
ס, הוא פוגש גבר בשם אלי, שעובר על תיעוד מטושטש ש
ל מטענים שהובאו בשקט מארץ אחרת. אלי מסביר שמדובר
בסוג של ביון – טכנולוגיה שנלקחה מהעבר, שאולי יכ
ולה לשפר את הארגון, אך גם להרוס אותו אם попала ל
אדם הלא מתאים.
החבר'ה בקיבוץ, כולל חרדים ממגזר אחר, שומעים על ז
ה. הם מתייחסים לביון כאל דבר מקודש, אך גם כאל סכ
נה. דני, שמשתמש תמיד בציינית ישראלית כדי להרגיש
שהוא חלק מהכל, מתחיל להבין שביקום הזה, ריגול הוא
לא רק פעולה צבאית אלא גם אמונה.
כשהוא מתגנב למבנה עתיק, מוצאתו את הגרה של אלי –
מקום שבו שומרת על מחשבים ישנים, תיקים צבאיים, וא
ף אחד לא יודע בדיוק מה נמצא בתוכם. ברגע שהגיע לש
ם, הדלת נסגרה מאחוריו. בתוך המבנה, הוא מגלה שתוך
תיבה אחת יש תיעוד על מסלול מטענים שנקרא "ציפור
לבן", שאמור היה להגיע לירושלים, אך נעצר בעמק היר
דן.
הוא מנסה להימלט, אך המבנה מתפקד כמו מתקן בידיעה.
הוא מוצא עצמו מול בחירת דרמטית: להדליק את הסמן
של הביון ולשגר את המידע אל כל הערים, או לשמור את
הסוד ולהישאר במערכת שמאחילה את הריגול.
בסיום, הוא בוחר להדליק את הסמן. הפעולה פועלת, וה
מידע זורם לכולם. הקיבוץ נחשף, והרעיון של ביון כח
לק מהריגול נעלם. דני יוצא החוצה עם עיניים שמראות
את השינוי. הוא לא נהג מונית anymore. הוא הפך למ
סננת של מידע, שמתמודדת עם ציניות ישראלית, ריגול,
וביוון.
הסוד שלו עכשיו הוא שהדרך היחידה לחיות בלי סודות
היא להקים אותם מחדש.
